החלטה בתיק בר"ע 1177/05

1.         זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בטבריה (כב' השופטת א. בוהדנה) מיום 4.9.05 בתיק תמ"ש 2910/05 לפיה חויב המבקש בתשלום הוצאות מדור וכן בתשלום מזונות זמניים למשיב 2 בסך של 2,200 ש"ח לחודש.

2.         רקע עובדתי:

א .         המבקש והמשיבה 1 הינם בני זוג אשר נישאו בשנת 1979. מנישואי הצדדים נולדו להם 3 ילדים שרק המשיב 2 (יליד 23.5.94) הינו קטין.

ב .         המשיבה 1 פתחה בהליכים כנגד המבקש על פי חוק למניעת אלימות במשפחה וכן הגישה תביעה לתשלום מזונות אישה ומזונות קטין.

ג .          ביום 4.9.05, ניתנה החלטת בית משפט קמא בבקשה, בה חויב המבקש בתשלום

מזונות זמניים למשיב 2 בסך כולל של 2,200 ש"ח לחודש ובנוסף חויב המבקש להמשיך לשלם ביטוח בריאות עבור המשיב 2. מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

3.         אלה בתמצית נימוקי הבקשה:

א .         טעה בית משפט קמא שחייב את המבקש בתשלום מזונות זמניים בשיעור כה גבוה ויוצא דופן והוא עשה כן ללא ראיות מספיקות ליכולתה הכלכלית של המשיבה 1 ותוך הסתמכות על הטעיה מצד המשיבה 1 בחוסר תום לב, לגבי היכולות הכלכליות של המבקש.

ב .         טעה בית משפט קמא כשהסיק שבחשבון העסקי יש או היו 120,000$ בכספים נזילים וקבע כי יש בעובדה זו כדי לחזק את טענת האישה בדבר רמת החיים אליה הורגלה המשפחה וכן שיווי העסק. בית משפט קמא התעלם מטענות המבקש כי הינו מגדל תאנים ליצוא וכי מדובר בעסק עונתי ומטבע הדברים יש ירידות ועליות בתזרים המזומנים של עסק זה.   

ג .          טעה בית משפט קמא בקובעו כי צרכיו של המשיב 2 מדין צדקה חלים רק על המבקש לאור הכנסתה האמיתית של המשיבה 1 והפסדיו המתמשכים של המבקש.

4.         המשיבים מתנגדים לבקשה ומבקשים להשאיר את החלטת בית משפט קמא על כנה.

5.         דיון

א .         הלכה פסוקה היא כי:

"המזונות הזמניים אינם אלא אחת מצורותיו של סעד זמני. טיבו של כל סעד זמני, וצו למזונות זמניים בכללו, שהוא ניתן למי שלפי סברת בית המשפט זקוק לו, עד שיתברר דינו. בדונו במתן סעד זמני אין בית המשפט דן בניתוח מקיף של הראיות, ואף אין הוא חייב לבדוק את מכלול הראיות, כאילו עמד להכריע בעניין סופית. בשקלו את העניין הסעד הזמני מתחשב בית המשפט באיזון שבין האינטרס של התובע לקבל סעד זמני מיידי לבין הפגיעה האפשרית בנתבע" (ראה ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח(4), 105 בעמ' 108), (להלן: פרשת גלוזמן).

ב .         בבואו להכריע בדבר שיעור המזונות הזמניים למשיב 2 בחן בית משפט קמא, את מרכיבי ההוצאות השונות עבורו וקבע את צרכיו ההכרחיים של המשיב 2 בסך של 1,500 ש"ח ואת צרכיו של המשיב 2 מדיני צדקה בסכום של 1,200 ש"ח, כך שבסה"כ העמיד את צרכיו של הקטין בסך של 2,700 ש"ח.

באשר להכנסות האב כתב בית המשפט קמא: "אשר להכנסות האב - נקודה זו בשלב זה עמומה" ופירט מדוע.

עוד קבע בית משפט קמא כי טענת המבקש שהכנסתו הממוצעת היא 8,000 ש"ח אינה מתיישבת עם רמת החיים ועם טענות האחרות וזו תעמוד לצורך המזונות הזמניים על סכום שאינו נופל מ- 15,000 ש"ח.

ג .          "הלכה בידינו, כי מצד הדין חייב אב לספק לילדיו הקטינים מזונות לפי צורכיהם

ההכרחיים, ומדין צדקה חייב האב לספק לילדיו את האמצעים הדרושים לשם קיום רמת החיים אשר הם הורגלו אליה, או שהם ראויים לה. החובה מדין צדקה ושיעורה של חובה זו תלויים ביכולתו של האב (שו"ע, אה"ע , עג, ו[א]; שו"ע, יו"ד, רנא, ד[ב]; וראה: ע"א 591/81 [4]; ע"א 469/84 [5]; ע"א 210/82 [6].